תביעה לקבלת פיצויים נוספים מחברת ביטוח 

לפני כשנתיים אירע פיצוץ עז במחסן חומרי הנפץ של התעשייה הצבאית הסמוך לנוף ים. בפיצוץ נפגע גם ביתה של עדנה אפרתי.

התעשייה הצבאית מבוטחת בחברת הביטוח אריה. האחרונה פיצתה את אפרתי והחתימה אותה על כתב ויתור. בתמורה לקבלת סך של 1,250 ש"ח שיחררה אפרתי באופן סופי ומוחלט את מדינת ישראל, תע"ש, משרד הביטחון וחברת אריה מכל אחריות לנזקים עתידיים כלשהם.

כעבור למעלה משנה שוב הופיעו בבית נזקים. על פי הערכת מהנדס מומחה שהוזמנה מטעם אפרתי מדובר בנזקים אשר אדם מן הישוב לא יכול היה לצפות כי יתגלו בעתיד ואלה מסתכמים ב- 30,000 ש"ח.

הפעם כבר סירבה חברה אריה לפצות את אפרתי. לטענתה, קיבלה אפרתי את מלוא נזקי הפיצוץ ומכל מקום היא הסכימה בחתימתה על כתבי הויתור שלא לתבוע כל נזק נוסף אפילו יתגלה כזה בעתיד. המחלוקת הובאה בפני סגן נשיא בית משפט השלום השופט צבי גורפינקל.

השופט גורפינקל קובע כי על פי הלכתו של בית המשפט העליון כתבי ויתור שנחתמו על ידי ניזוקים לטובת חברות ביטוח מהווים למעשה הסכמי פשרה והינם חוזים לכל דבר וענין. הם מקנים לחברת הביטוח חסינות כלפי תביעות עתידיות של המוותר.

בתי המשפט בישראל אימצו את הכלל כי "חוזים יש לקיים", מוסיף השופט. קיים אינטרס ציבורי לעודד פשרות בין מתדיינים. כל עוד לא נמצא פגם בכריתת הסכם הפשרה אל לו לבית המשפט להחפז ולהתערב במה שהסכימו הצדדים מרצונם הטוב והחופשי. כתב ויתור, כמו כל הסכם אחר, ניתן לביטול רק אם נפל פגם בכריתתו, כמו למשל מקום בו הפשרה מושתתת על טעות יסודית בנקודה שלא היתה שנויה במחלוקת ואשר לגביה לא התפשרו הצדדים.

לטענת אפרתי אכן טעתה כאשר חתמה על כתבי הויתור. ראשית לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת כי נזקים נוספים יופיעו בביתה בעקבות הפיצוץ; שנית, סברה כי אם יתגלו נזקים נוספים בביתה תוכל לפנות לנציגי התע"ש וחברת הביטוח תפצה אותה כשם שעשתה בעת התשלום השני על אף כתב הויתור שנחתם עם התשלום הראשון.

השופט דחה שתי טענות אלה מכל וכל. בכל הסכם פשרה, מטבעו ומטיבו נוטלים הצדדים סיכון. גם כאן הסתכנה אפרתי בכך שבעתיד יתגלו נזקים נוספים עליהם ויתרה כדי לקבל ללא דיחוי וללא כל צורך בהתדיינות ממושכת פיצויים בגין הנזקים שנתגלו באותה עת בביתה.

ייתכן שכתב הויתור הראשון, מבהיר השופט, נחתם תחת הלם הפיצוץ שאירע. אולם, כתב הויתור השני, נחתם כבר לאחר שנתבררה לאפרתי האפשרות של נזקים המתגלים כעבור זמן. היא לא ערכה באותו מועד בדיקות לגבי אפשרות של נזקים עתידיים. לכן היא נחשבת כמי שהסתכנה מדעת ומרצון. משהתממש הסיכון עליו ויתרה - חסומה בפניה הדרך לטעון לטעות.

גם את טענת הטעות השניה דחה השופט על הסף. זו סותרת מכל וכל את טענת הטעות הראשונה. לא ייתכן שאפרתי טעתה לחשוב כי היא תוכל לפנות לחברת הביטוח בקשר לנזקים עתידיים שיתגלו בביתה ובו בזמן להיות משוכנעת בכך שלא יופיע יותר נזקים כאלה.

לפיכך, פסק השופט, מדובר בכתבי ויתור תקפים שלא נפלה בעצם חתימתם כל טעות. אין במקרה הנדון כל צידוק שלא לאכוף את כתבי הויתור. אפרתי ויתרה על כל תביעות עתידיות מהתעשיה הצבאית ומבטחיה.

השופט דחה את תביעתה על הסף וחייב אותה בהוצאות משפט בסך של כ- 3,500 ש"ח, סכום הגבוה מהנזקים עבורם פוצתה בעבר ע"י חברת אריה.

מסמך 161